כמי שעמל לפרנסתי, זיכה אותי הקדוש ברוך הוא לשמש בתפקיד הרגיש, רב האחריות, כמנהל התוכניות ברדיו. משכך, יומי עמוס בפגישות, ישיבות, שיחות עם מגישים ועורכים על תוכן וגם עם המאזינים.

איני בוש לומר ברבים, תמיד, כי הלוואי והייתי זוכה להיות מחובשי ספסלי בית המדרש יומם ולילה. אך לצערי, לא זכיתי לכך.

אז אם במשך כל שעות היום אני מנסה ומשתדל להספיק כמה שיותר, כדי לקדם רעיונות, יוזמות, תוכניות והיצמדות לאירועי האקטואליה, כשמגיע ערב, בשעה תשע בדיוק, יש שעה אחת שהיא קודש, קודש קודשים לדף היומי.

יחד עם חבריי לבית המדרש "ברכת אליהו" ברמת בית שמש, אנחנו מתכנסים מדי יום לריתחא דאורייתא בשיעורו של מגיד השיעור הרב יהושע וייסנשטרן.

כי זאת יש לדעת: אינו דומה יומו של אדם העמל לפרנסתו ללא לימוד יומי, למי שאוחז באומנות אבותיו, אפילו לשעה קלה של קורת רוח במחיצת הגמרא, המהרש"א והתוספות.

אני מרשה לעצמי לנצל את השורות האלה, שורות של השתפכות הנפש על החיבור הרוחני ללימוד התורה, ולקרוא לכל מי שעדיין לא עושה זאת: לקבוע עתים לתורה.

שעה, חצי שעה ואפילו חמש דקות ביום. כי כל רגע של תורה, בטח ובטח למי ששואף לגדל בית של תורה, הוא עולם ומלואו.

חג מתן תורה שמח, בשמחת התורה.

חבריי לשיעור הדף היומי, ברגע של אור, ללא תאורת חשמל